ינואר 21, 2012 - פרוזה    48 תגובות

אישה, הוראות הפעלה:

"היי, אני אפרסם היום את מה ששלחת לי", אמרתי לעדידי בשעה 19:00, קצת לפני שהפוסט עלה לאוויר. "יופי! עשית לי את הבוקר", היא אמרה. "בוקר? 19:00 בערב", חשבתי לעצמי, ולא אמרתי כלום. והנה, כך נולד, לראשונה בהיסטוריה הקצרה של "ביצים", פוסט אורחת. וגם קישור לשיר של קובי פרץ. אל תשאלו, בסוף זה יתבהר. הכותבת היא אותה גברת שלחצה "לייק" על הכתבה ב- YNET שבעקבותיה כתבתי את הפוסט "מניאקים שימותו לבד". היא כאן, והיא תקרא את התגובות שלכם למניפסט הוראות ההפעלה שלה, ותגיב, בסגנון אופייני. חלאס עם הפור-פליי, קבלו, עדידי, בלי קישוטים:

"ושיילך להזדיין כל הפמיניזם הזה, שהוא בסך הכל המצאה של גברים ברבריים שרצו לקבל גם את האישה הקלאסית, המבשלת המחנכת והמכבסת, וגם עוד שבעת אלפים שקל לחודש וכוס מגולח קומפלט. זה הכל".

אל תתחיל משפט או מחמאה ב"אמרו לך פעם שאת.." כן. אמרו לי. אמרו לי כל מה שאתה יכול לחשוב. ואמרו לי את זה הרבה פעמים, הרבה אנשים. אלא אם כן אני ארשה לך לזיין אותי בתחת אתה כנראה לא הראשון שלי בכלום. עכשיו, אם אתה מתחיל משפט ב"אמרו לך פעם" אני צריכה:

א. לשקר, לומר "לא" ולהסמיק.
ב. לחייך ולהגיד תודה.
ג. להגיד "כן". ואז תרגיש לא נעים. אז בוא נחסוך את זה ופשוט תן מחמאה, בלי לשאול אם כבר אמרו לי את זה.

תן לי מחמאות. הרבה.

תנסה לא להתפעל ממני וממה שאני אומרת. תנסה לא להיות מופתע. תנסה אפילו, לענות לי. המון לפניך נפלו כי לא ידעו מה לענות, כי נשארו ספיצ'לס, וזה הכי turn off  שיש. בבקשה תנסה להימנע מזה ככל האפשר, אני יודעת שאני צינית סרקסטית מרושעת משעשעת ולפעמים גם קצת שנונה אבל תתאמץ.

כשאני אומרת לך "תחליט לאן יוצאים", אני רוצה לצאת לשתות. אבל אני רוצה לראות לאן תיקח אותי, איפה תרגיש בנוח לקחת אותי, שתיקח יוזמה שתראה לי שאתה פאקינג גבר ואתה מחליט לאן יוצאים. כלומר, לאן יוצאים לשתות. לא מסעדה, לא אצלך, לא הליכה / צעדה / טיפוס הרים / בית קפה / מופע סטנד אפ / פיינטבול או כל שיט אחר. אלכוהול.

אני אלכוהוליסטית. אני יכולה ואוהבת לשתות כל יום, בכל שעות היום. כללי הפרוטוקול החברתיים לא מאפשרים לי לעשות את זה אבל בגדול אני שותה כשאני יכולה. אני לא מצפה שתיקח אותי בשתייה, אני מאוד אעריך את זה אם כן, אבל גורלך נגזר בשנייה שתגיד "מה, את מתכוונת להזמין עוד אחד?" אתה יכול לשלם ולנסוע לפני שתגיד את זה.

היו כאלה שהצליחו לקרוא אותי. ולהסתכל עליי ולדעת שאני עצבנית או מה אני מרגישה. אבל אם אתה חושב שאתה קורא אותי (רב הסיכויים שלא) אל תספר לי את זה. זה לא בא לי טוב. תטריף לי את הראש, אל תתקשר פתאום יומיים, זה נפלא לשנוא אותך קצת אבל אל תעשה את זה לאורך זמן. !We don’t play without for-play. המחמאה שהכי הרבה פעמים שמעתי בחיי היא "את סקסית". אם לא אשמע אותו ממך אתה תזכה לתהילת עולם.

אם תהיה חלש אליי אני אזהה את זה מיד ואתייחס אליך כמו סמרטוט וזה יהיה קל ומרושע. ואתה תשנא אותי מאוד על איך שגרמתי לך להתנהג, אבל זה לא יכול להיות אחרת. אז נסה לא להיות חלש איתי, אל תגיד אני אוהב ולא אני מתאהב. חכה עם זה תן לי להרוויח את זה. הרי באותה מידה שאתה מאבד עניין בבחורה שזיינת באותו ערב, אני מאבדת עניין בבחור שמתאהב בי מהר מדי. משהו, כנראה, דפוק בו.

כנרקיסיסטית אמיתית, חייך התחילו כשפגשת אותי. לכן לא מעניין אותי לשמוע על האקסיות שלך כי זה תמיד נשמע כמו עדות לחולשה, איך שלא תהפוך את זה, זה נשמע כמו "איך נכשלתי עם אחרות". ואני יוצאת עם ווינרים אז אל תהרוס על ההתחלה. אני כבר אברר הכול בפייסבוק.

זוכר שבדייט הראשון שלנו, כשפטפטת על הכוס בירה שלך ואני הסתכלתי עליך, הקשבתי לכל מילה שלך, התעניינתי במבט חודר לתוך העיניים שלך? אז כנראה ששום דבר ממה שאמרת לא עניין אותי, זה כנראה היה על הטיול הלא-מעניין שלך או על החברים או האחיינים הלא מעניינים שלך. אבל עשיתי את זה כי החלטתי שאתה מוצא חן בעיניי וזה משהו שגורם לכם להרגיש גברים, המבט הזה.

עכשיו, אם אתה קורא את זה סימן שאתה חטטן! או שהגענו לרמות קירבה אחרות. סחטיין. אל תבהה בי. זה מרגיז וגורם לאי נוחות. תבהה בתמונה שלי במחשב אם יש לך צורך להשתאות מול הפלא הזה. וכמובן שלי יש זכות להתלונן על ההורים שלי כל היום ולך לא. אני מהממת. ואני מכירה המון אנשים. והם אומרים לי שלום. תצטרך למצוא את המקום שלך בסיפור הזה אבל התקפי קינאה מקומם אצל בנות עם חוסר ביטחון. אף פעם אל תעיר לי על שום חתיכה בגוף שלי. תאמין לי, אני השופטת הכי מחמירה של עצמי.

שמור על הגבול בין קמצנות לפזרנות / רברבנות / בזבזנות. שני הקצוות מגעילים ולא סקסיים. אינני מכונה שדוחפים לה שקלים והיא עושה משהו. מצד שני, על איכות משלמים. התחביב הכי כיפי שלי זה בישול, אבל עד שאבשל לך יקח לי זמן. ורק במטבח שלי. כל המקריות ודברים שנועדו להיות ורוחניות ושטויות שהאכילו אותך בקומדיות רומנטיות לא קיים. המשפט הכי יפה שאמרו עליי היה "היא לא כמו שום בחורה שהכרת".

בחיים, אל תיגע לי בסודוקו בעיתון.

אני אוהבת את האוטו שלי אהבת נפש ואיני מעריכה כשיורדים עליו במילות בשורש ט.ר.נ.ט. תמצא חן בעיני החברות שלי, אבל לא עד כדי כך שנושא השיחה יפסיק להיות אני. ביום שישי בצהרים אני שותה קפה. ואם זה נמנע ממני אני כועסת. כשטוב לי, אני רוצה להעריך את הרגע, להאריך אותו. לא אוהבת "צריך לקום מוקדם בבוקר" או "מה בא לך לעשות מחר". תגיד תודה אם תתעורר ותראה אותי מחר בכלל. כל הסיפורים המצחיקים שלי ושל מעיין מתחילים ב"היינו שיכורות ו.." על רובם כנראה לעולם לא תשמע. עדיף לך.

יש לי כרגע 1,425 אסמסים ב"דואר נכנס" ו- 1,642 ב"פריטים שנשלחו". רשימת האסמסים מעוצבת כך שהם שומרים על מגוון מבחינת זהות השולחים, ומעיין, ובעל מוטיב עיקרי של הודעות-מקפיצות-אגו. האסמסים שנשלחו לעומת זאת מאופיינים ביציאות טובות שלי. לא משעמם שם. הן מותאמות לחטטן הפוטנציאלי ומותר לך לחטט בהן, על אחריות המשתמש בלבד. זכור, כי משום שחיטטת לא אוכל לענות לך על שאלות שתיגררנה כתוצאה מההתבוננות.

לא משנה כמה תגיד לי שאני יפה, אני לא אאמין לך. אבל תמשיך בכל זאת. אני אדע שזאת אהבת אמת כשאוכל להשתכר איתך ואז לקרוע אותך במיטה. החבר הכי טוב שלי הוא איתי, ואני אדאג שלעולם לא ייצא לי מהחיים. אז עדיף להתחיל לחבב אותו. ייהרג ובל יעבור- לעולם אסור בתכלית האיסור לסחוב לי את התיק, להחזיק לי את התיק כשאני שמה מעיל- כלום. אני אסתדר אתה אינך קולב של תיקי נשים.

אינני אוהבת לעסוק בשום ספורט. שום כלום. לכן חבל על המאמץ לשכנע אותי זה רק יגרום לי לחשוב שאתה חושב שאני שמנה. וזה אתה כבר יודע לאן זה מוביל. האהבה הכי גדולה שלי עד היום הייתה בחור שבא לאסוף אותי בסובארו טנדר. אז יש מאיפה לעלות משם.

אני הכי יפה כשאני תפוסה.

ביום שתפגוש אותי, תשכח כל מה שידעת על בחורות כי שום דבר מזה לא תופס לגביי. חוץ משופינג. בזה אני בת. אסמסים חמודים זה כיף נורא אבל יותר כיף כשמתקשרים. אני אוהבת שמקדישים לי שירים, אבל מניסיון, תשמע את השיר עד הסוף עד לפני שאתה מקדיש, שלא יהיו מסרים נסתרים שיאכילו אותי סרטים אחר כך…

קיטש הוא האויב מספר 1 שלי. אני בת, לא תינוקת. אז אין צורך בדובונים, נרות ריחניים, דברים עם לבבות וחבריהם, בכל חג אהבה אפשרי אשמח לציין אותו בכוס וויסקי. ולסיכום, קובי פרץ אמר את זה הכי טוב: אתה לא בן של מלך ואני לא נסיכה.

אינני זקוקה לאביר, לכבאי לשוטר לשופט או ליועץ השקעות, יועץ לימודים. לא צריכה שיצילו אותי משום דבר. טוב לי עם עצמי. תהיה לצידי. אם אתה מולי, זה מסתיר. אני אדם שלם ולא מחפשת חצי שני. מחפשת עוד שלם שיהיה איתי, שיגניב אותי ושישמח אותי. וסוסים מחרבנים המון. גם הסוסים הלבנים.

~ בעמוד הפייסבוק של "ביצים" מתפרסמים תכנים שאינם מבשילים לפוסטים, אבל הם מעולים. LIKE קטן, ואתם שם ~
~ הרשימה אינה מוגנת בזכויות יוצרים.  השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון על מנת להפוך את העולם לטוב יותר ~


אודות המחבר טל שמואלי

טל שמואלי הוא פרסומאי, בלוגר ורץ למרחקים ארוכים שלוקח מאוד ברצינות את התחביבים שלו. כתיבה היא אחד מהם. את זמנו הוא מחלק בין עבודה במשרד הפרסום ליאו ברנט, קידום פרוייקטים אישיים בתחומי התרבות, האופנה והספורט, ומתן שירותים כיועץ, קופירייטר ומרצה במגוון תחומים.

48 תגובות

  • זה היה בזבוב זמן משווע.
    מאיפה הרעיון לשים דווקא את זה בתור הכתיבה השבועית שלך?

    אני חשבתי שביצים זה שבועון ראלי, לוגי, שיש בו היגיון. הכתיבה שלך בפוסטים הקודמים הייתה מעולה. ביניהם הועלו נקודות שלא שומעים עליהן מספיק: דיכאון גברי, פמיניזם, מהות הגבר המודרני, פגישות ראשונות ממבט הגבר.
    נושאים טובים. בין השאר, המאפיין שלהם הוא שהם מעסיקים בני תמותה שמשותף להם הם קיומם של הביצים הנלוות.

    אז תסביר לי בבקשה, מה זה קשור? מה זה הגיבוב הזה שהוספת לפה? שהעתקת מכותב(ת) אחר?
    אוסף שטויות שהן נקודותיות ונוגעות לגבי בחורה (וואי גוואלט) ש, על פי הכתוב לפחות, אין לה ולו גרם אחד של הבנה בנוגע לבעיתיות בנוגע לעולם המודרני. שאינה רואה את הדילמות הניצבות מול הגבר. שלא מוכנה להציב את האחרים בבת עינייה אלא מכריחה אותנו להציב אותה בראש מעייני הקוראים.
    מה זה השטויות האלה?

  • זה היה בזבוב זמן משווע.
    מאיפה הרעיון לשים דווקא את זה בתור הכתיבה השבועית שלך?

    אני חשבתי שביצים זה שבועון ראלי, לוגי, שיש בו היגיון. הכתיבה שלך בפוסטים הקודמים הייתה מעולה. ביניהם הועלו נקודות שלא שומעים עליהן מספיק: דיכאון גברי, פמיניזם, מהות הגבר המודרני, פגישות ראשונות ממבט הגבר.
    נושאים טובים. בין השאר, המאפיין שלהם הוא שהם מעסיקים בני תמותה שמשותף להם הם קיומם של הביצים הנלוות.

    אז תסביר לי בבקשה, מה זה קשור? מה זה הגיבוב הזה שהוספת לפה? שהעתקת מכותב(ת) אחר?
    אוסף שטויות שהן נקודותיות ונוגעות לגבי בחורה (וואי גוואלט) ש, על פי הכתוב לפחות, אין לה ולו גרם אחד של הבנה בנוגע לבעיתיות בנוגע לעולם המודרני. שאינה רואה את הדילמות הניצבות מול הגבר. שלא מוכנה להציב את האחרים בבת עינייה אלא מכריחה אותנו להציב אותה בראש מעייני הקוראים.
    מה זה השטויות האלה?

    • היי היי,

      להתחיל בפירגון, זה תמיד עושה נעים בבטן, אז תודה.

      אני חושב שמשותף לרוב בעלי הביצים הנלוות גם בחורות כמו עדידי. את חלקנו זה מדליק, את חלקנו מעצבן. זה חלק מזה.
      עדידי שלחה את זה, אני חשבתי שזה: 1. מצחיק. 2. אישי להפליא. 3. מעניין.

      אני לא חושב שהיה כאן ניסיון לקלוע לבעייתיות של העולם המודרני, אבל זו כן פרוסה מאוד דקה ממנו. נשים דעתניות, לא קונבנציונליות, עם ערימות של רצונות וצרכים והיכולת לבטא אותם, וגם בלי לספור את הגברים יותר מידי. כדאי שנתרגל, אפילו שאנחנו לא חייבים ללמוד לאהוב את זה.

      לגבי האינפלציה בחשיבות העצמית שנשים מסויימות סובלות ממנה – היי – הרגע נתת לי רעיון לפוסט הבא!

      • אני לא יכול שלא לחוש עצב קל ואפילו טיפה קלה-מרה של נוגות לאור דברייך.

        אני מודה שאני אוהב לצחוק. אני גם אוהב לקרוא דברים מעניינים. ועם זאת – גם אם הייתי מגיע לכאן פריימרלי בגלל הסיבות האלו, הכתוב לאיל לא נופל לתוך ההגדרה הזו (נכון, זה החלה סובייקטיבית שכן כל אדם רואה את הכתוב על פי צבע המשקפיים שהוא לובש). למעשה, מה שהכתוב כן מצליח לעשות – זה לעצבן אותי. אנשים, וכאן אני כן אתן לעצמי את הספק שבלהכליל קבוצות של אנשים, אינם קבועים במרחב הזמן. פעם אתה שמח ופעם אתה עצוב. פעם אתה פילנתרופ שמוכן לטפח כל אדם ולעזור לכל קשישה, ופעם אתה מרוכז בעצמך ולא מוכן לתת לנוהג בנתיב משמאלך לעקוף (אפילו שהוא מהיר יותר), שיזדיין המניאק.
        אפילו במניפסט זה מופיע, דברים כגון:

        "לא משנה כמה תגיד לי שאני יפה, אני לא אאמין לך. אבל תמשיך בכל זאת."
        כן… תודה באמת…

        "לרוב בעלי הביצים הנלוות גם בחורות כמו עדידי."
        אני מניח שהתכוונת שעדידי נכללת בקבוצה הגברים (פשוט הפיסוק חסר). ואם כן, אז יכול להיות שאני צריך לקרוא את המניפסט מחדש. אם לאו, ואני יכול להסיק שעדידי היא אכן אישה, אז אין לה כלכך מקום בשיח הגברים הפנימי שקם ועולה לאור התהיות בינינו לבין עצמינו.
        במיוחד אם התוספת של אותה תרומה היא כלכך מבלבלת. נגיד:

        "שתראה לי שאתה פאקינג גבר ואתה מחליט לאן יוצאים"
        אז זהו? עדידי פתרה את השאלה הקשה בשבילנו! אנחנו גברים בגלל שאנחנו מחליטים לאן יוצאים! וויהיי!!!
        אם מישהו רוצה לצאת לאנשהו אז שיתקשר אליי – מספר טלפון 03-4325355 – כי אני גבר! אני מחליט לאן יוצאים!

        נו באמת… איזו נפיחה…

        ובנימה קלה יותר, אשאיר לך אתנחתא קומית
        http://www.daniellecorsetto.com/GWS808.html

        • שילגי, נתחיל בהתחלה? לגבי זה שהתעצבנת, זה קצת משמח אותי. התעסקתי בנושאים כל כך קונצנזוסיאלים שעוד רגע יאיר לפיד היה דופק פה על הדלת. זה בסדר שעלה לך קצת הדופק, וזה גם עוזר לי להבין שבשורה התחתונה, לבלוג הזה יש אופי והוא מושך קוראים עם תחומי עניין דומים, וזה משמח אותי. אני, שמכיר את עדידי, נהניתי לקרוא את מה שהיא כתבה. אולי ההיכרות עוזרת לי להפריד את הכתוב ממי שהיא (היא קצת עמוקה יותר והרבה יותר קל לאהוב אותה ממה שהפוסט מרמז), ועדיין – אני לא יכול להגיד שאני מבין באמת מה כל כך מרגיז בכתיבה שלה.

          אתה צודק אם אתה כועס בגלל שהפוסט מציע תשובות פשוטות ופשטניות לסוגיות מורכבות ואני מניח שעדידי לא חותמת על ההגדרה הזו לגבריות בעצמה. אני מקפיד לבחון את הגבר מול הילד שהוא היה (או עדיין) ואל מול מי ומה שהוא יכול להיות, ולא מול נשים, והעובדה שאתה מתרעם על זה שלקרוא את הפוסט הזה זה קצת כמו לשחק טניס מול הקיר היא סימן נהדר בעיני. יש שיח גברי פנימי, קולות כאלו מסיטים את תשומת הלב ממנו ולא משרתים את מטרת העל שהיא להיות הגבר שאתה יכול להיות.

          אתנחתא מעולה. תרשה לי להחזיר אחת משלי: http://www.youtube.com/watch?v=8Bc0WjTT0Ps

  • סוף סוף! הגעתם ל"תחנה" כל שהיא, עד עכשיו מה שקראתי, לא היה אלא אין סוף של תסביכי אשמה בקשר לאשה. מדוע ולמה? לכם הפתרונים. סוף סוף הגעתם לאיזה תחנה, אני מקווה, שהנוסע נמצא בדרך לאיזה מקום מציאותי ולא במסע לעוד הלקאה עצמית מיותרת וחולנית, וגם, אני מקוה שאין זו "תחנה סופית". האמת שאני אישית, כ"כ נמאס לי לשמוע על, "זכיות האשה", על "הדרת נשים", על העולם הגברי המדשדש בבוץ שיצר הוא בעצמו ולעצמו, שעסוק בהלקאה עצמית ללא כל "כח גברא", הלקאה עצמית אינפוטנתית וילדותית, למאמרים שמהדרים את האשה, בזמן ועל חשבון כל ה"כבוד" הגברי. אינני יודע אם מה שקראתי לא מאשר על כל שעל וצעד, את תסביך אדיפוס נוסך פריוד ולקאן. כשאני קורא מאמרים ותגובות בבלוג אני שואל את עצמי: מה קרא לעם שהזין את כל העולם בערכים, בידע, בחכמה ובהומור? בארגנטינה למשל, רוקדים טנגו, ריקוד חולני (מאוד מלהיב ויפה-על זה אין ויכוח), אבל כל הריקוד, צורתו, קיצבו, מילות השירים, ה"מנהיג" והמונהגת, הצעירות עם הזקנים-זה מה שתיראו בכל בכל "בוליצ'ה" המכבד את עצמו- הוא שיר הלל ל"עוצמתו" החיצונית של הגבר, ולעוצמתה, זו המוסתרת-ולפעמים נגלית-של האשה! בסך הכל מעולם-שם- לא ראתי שם גבר המתבייש בגבריותו, ואשה המתביישת בנשיותה! כל "ג'נדר", מתגנדר במציאותו. בברזיל רוקדים את הסלסה, שיר הלל לחושניות האשה, האשה שם בשלטון ללא עוררים, ולמרות כן, לא היא מרגישה ברע ולא הגבר! בספרד,- ואפנה אצבע לאנדלוסיה- אם תעבור בחורה ברחוב ולא יקראו לה במילים-שבארץ היו משליכים לבית הכלא על זה- לא הבחורה או האשה הייתה מרגישה בטוב, ולא הגבר היה מרגיש כי קיים את חובתו! אני בצרפת היום, ביום שישי הלכתי לבדיקת עיניים, הרופא שלי בדרך כלל היא אישה, בת תערובת, תערובת צרפתית ווייטנמי, אישה פיקחית חריפה ומקצועית. להפתעתי קיבלה אותי אישה אחרתץ במהלך הבדיקה שאלתי אותה למוצאה, היא ענתה לי בשאלה: "מדוע זה מעניין אותי בכלל", עניתי כי יופיה המיוחד עורר את סקרנותי, היא חייכה ואמרה לי שהיא אירנית, באמת יופי מדהים (דרך אגב שניהן חיות עם יהודים), האשה לא רק שלא נעלבה, היא הרגישה טוב ונתנה לי להרגיש שהחמאתי לה וגם גרמתי לה רגע של נחת—אני שואל את עצמי, רבונו של עולם, מה היה קורא בארץ במצב זהה? לדעתי היא היתה חושבת שאני רוצה "להתחיל" איתה! מה קרא? אין כבר שום ספוטניות, שום טבעיות-, הכל יובא, הכל הוא חיקוי, וחיקוי עלוב לתרבות שאין לה שם, שאין לה כתובת. למה? היהודי הפסיד את תרבותו או חוסר תרבותו, ולתרבות חדשה לא הגיע. האם יגיע יום אחד? מסופקני! הא לא הגענו לזמן שכדאי כבר "לפרק" את "התיק"? נפסיק לדבר, ונתחיל לחיות! נפסיק להרגיש אשמים, נעלים, חכמים, "זורמים", גבריים, נשיות, וכל היתר. תנו לחיות בארץ הזו! נדמה לי שלא החרדים הם המרגישים יראת שמים, נראה לי שעל החילונים נפל כבר השמיים! תנו לחיות! תפסיקו להתפלסף! זה לא יוביל אותנו לשום מקום! והאמינו לי, החיים קצרים מדי כדי למלאותם בשטויות, נאהוב, נשנא, נתחתן, נתגרש, והשאר! אבל בטבעיות, כל אחד ואחת לפי טבעה וטבעו, התחתנו, זה לא הלך? נו, אז מה, החיים הם סינפוניה של כשלונות, של נסיונות, ושל חויות! גם כשלון הוא חויה, וטובה! הסכיצופרניה, והנברוזה היהודית במיטבה, וזה, ללא "דת ודין"?!
    אנו חיים במצב של סכנה קייומית כל יום וכל שעה, אולי כדי לחיות גם בשביל לחוות כישלון אחד אוטנתי, מקורי? הכל כפויי, מוקפה, מרובע, סגור על מסגר ובריח?!
    מציע: לשנות כיון, נתחיל לשדר אהבה בלי להרגיש מאוהב, זה לא שקר! מדוע?! אם אני אוהב האם זה מחייב שאני מאוהב? ואם התאהבתי ואח"כ נפגעתי או פגעתי, נו! זה גם חלק מהסינפוניה הבלתי גמורה, סינפוניית חיינו!
    תנו לחיות ולהנות מהכל! לא חייבים להיות גבריים כדי להיות גבר, ולא חייבות להיות נשיות כדי להית נשית! די, נמאס!
    יהודה

    • אה, יהודה היקר. שמרתי את התגובה אליך לסוף, למרות שאני קצת מתחרט על זה עכשיו – מאוחר ואני עייף וקשה לי לעקוב. אני חושב שהתחלת במחמאה כלשהי לכך שנשמע פה קול לא מתנצל של אישה שבטוחה בנשיותה? אם כן, אני בטוח שהיא תשמח לקרוא את זה, אם לא – ובכן… בוא נדמיין שכן.

      אני מרגיש את היעדר הספונטניות שאתה מתאר ומעניין שאתה קושר את זה לירידת קרנה של היהדות, זה בטח לא הקישור הראשון שאני הייתי עושה אבל מה שבטוח הוא שאני מצטרף אליך לקריאה לחוות את החיים במלואם, במלוא עוצמתם ועל כל מה שיש להם להציע, לטוב ולרע. כישלון אחד אותנטי לא נשמע רע כשהוא לא תחום בהגדרות הצרות שאנחנו כופים על עצמינו, כפי שנאמר(ע"י אדיסון?): "לא נכשלתי, פשוט מצאתי המון דרכים שלא עובדות".

  • בלוגו של אדם כבודו וזכותך להציב כאן כל רשימה כראות עיניך כל עוד היא לא מסיתה או מעליבה בצורה קיצונית. אפילו שזה לא בדיוק כוס התה שלי היו כמה נקודות שעוררו אצלי מחשבה, ככה שהמטרה הבסיסית הושגה. חוץ מזה שפתחת כאן דיון ואנשים השקיעו בכתיבת תגובות ארוכות, ואיכות של פוסט לא נמדדת בתוכן בלבד אלא גם בהדים שהוא יוצר.

    בהחלט מדובר בשינוי מעניין בכיוון הכתיבה, רק תיזהר שהבלוג לא יימצא את עצמו ברחוב בלייזר פינת לאישה, כי אלו בדיוק שני העיתונים שהרשומה הזו עשתה לי אסוציאציה אליהם.

    ויש דבר אחד שאני רוצה להזכיר לכותבת ולכל שאר המדורים מהסוג הזה. יש דבר אחד בסיסי שאתם שוכחים לגבי גברים והוא שהדבר הראשון שמרביתנו עושים בבואנו להתמודד עם משימה מורכבת היא לשים את חוברת ההוראות בצד, כי אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים יותר טוב מהיצרן, או שהוא כתב את זה עבור נשים שאין להם גבר שיעזור להן.

    • אהלן רן,

      מסכים לגמרי בעניין התגובות. חבל לי שרובן מצאו את הכתבה מרגיזה, הייתי שמח עם עדידי הייתה זוכה ליותר רוח גבית כי אני מאמין שלפחות חלק מהדברים שהיא כתבה מתארים מציאות מעניינת בה אנו פוגשים אישה מגובשת (אולי מגובשת מידי, או אולי זייפנית מעולה) ונמדדים מול איזה צ'קליסט שנכתב עבורינו ובלי התייעצות איתנו. אני חושב שזה פורט על נימים של אגו שחושפים מנגנונים גבריים שנמצאים בקונפליקט. בוא נדבר על זה מתישהו.

      בנוגע לאזהרת המסע שהעלית פה – קיבלתי – הרגשתי – שמח ששמת לב, ואל תחסוך את האיזכורים האלו בעתיד. התגובה הזו פוגשת אותי בזמן מעניין. קניתי ערימה של דברים באיקאה. ביליתי את כל השבת בלהרכיב אותם. רוצה לנחש איך זה נגמר? (רמז – יש לי חלקים ספייר).

    • " לוגו של אדם הוא כבודו"-נו אולי זה משפט הומוריסטי, אבל הגזמת!

  • תרשו לי להיות ישיר ובוטה-

    עדידי, עצוב לי עלייך. את בחורה אומללה שבחיים לא תמצא גבר ותזדקן לבד.
    או מקסימום תמצאי איזה סמרטוט, אומלל גם הוא, שתחנכי אותו להתנהג כמו שאת רוצה ותעשי אותו עוד יותר אומלל.
    כנראה שהיית בחורה דחויה בתיכון ואף אחד לא שם עלייך, אחרת אי אפשר להסביר את מסע הנקם והאיבה הזאת לגברים.
    את מדברת על טרן אוף? הטור הזה זה הטרן אוף הכי גדול שהיה לי בזמן האחרון מנשים. מזל שרוב הבחורות לא כמוך.

    • היי, היי.

      ישיר ובוטה, הבטחת וקיימת. אני מקווה שעדידי תראה את זה, אני קצת פחות מקווה שהיא תזדקן לבד.
      ימים יגידו.

    • מדוע אדון שמואלי לא צנזרת את הכותב, והלא הוא מעליב את הכותבת–מה קרא לחוקים ומשפטים שעליהם דברת ועמדת,-כשזה נגע אלי–גבוה גבוה?

      • מי שכתבה את הפוסט הזה ביקשה שהתגובה תישאר, כיבדתי.

  • הכותרת הייתה צריכה להיות "עדידי הוראות הפעלה". אני אישה והזדהתי עם מעט מאד ויש נשים שיזדהו אפילו עם פחות (כן, ישנן נשים שהן לא אני).
    מה שאני מנסה להגיד הוא שמרוב שהיא הייתה ספציפית והתייחסה לעצמה ולצרכים שלה היא לא אמרה בעצם שום דבר משמעותי שאפשר להכליל אותו אפילו בקצת על המין הנשי, כך שאם מטרת הטור הייתה להיות "מורה נבוכים", זה לא קלע לשם. אנשים צריכים לאוורר רגשות ומחשבות אין ספק, אבל למה זה צריך להיות בבלוג שלך( כאשר אלו לא אפילו הרגשות שלך )?

    • היי לימור,

      אני חושב שעלית פה על משהו. זה הדבר שעיצבן את רוב מי שקרא את הפוסט הזה – העיסוק הכמעט-אובססיבי ב"עצמי". הבעה בוטה של סך כל ההעדפות של האדם לא מספיקה בשביל להעיד אודותיו, אבל כשהיא נעשית בקולניות לא מתנצלת שכזו, זה בטח מרגיז. הפוסט הוא לא "מורה נבוכים", הוא תמונה, קצת מטושטשת של פרט נוף קיצוני שגברים שקוראים את "ביצים" אולי ראו דרך המשקפת מתישהו. ארכיטיפ של נשיות. החוויה הגברית היא גם עדידי, על גווניה ונגזרותיה, ובגלל זה הפוסט פורסם.

  • מצטרפת למבקרים.

    הטור הזה עורר בי הרבה אנטגוניזם, וקשה לי להניח את האצבע על הסיבה המדוייקת לכך.
    יכול להיות שמדובר בהתעסקות האובססיבית בעצמי, אבל זו לא הסיבה היחידה. אני חושבת שלא רק שלא קראתי בטור הזה שום אמירה כללית מעניינת, גם לא קראתי בו שום אמירה פרטנית מעניינת על עדידי, ואני אסביר.

    לפני כך וכך שנים למדתי נגינה אצל מורה שהיתה לו תשוקה גדולה למוזיקה מודרנית. הוא דיבר איתי על מוזיקה מודרנית כל הזמן, יצא עם מלחינה (שהלחינה יצירות מודרניות), ניגן באנסמבל מוזיקה מודרנית (זה הבחור מימין עם הגיטרה), נתן לי דיסקים של מוזיקה מודרנית והזמין אותי להופעות שלו.
    אני הייתי מגיעה לכל ההופעות ומקשיבה לכל הקטעים, אבל רוב הזמן פשוט הרגשתי כאילו מישהו ניסה לבשל תבשיל, ומרוב שהוא התאמץ להכניס לתוכו את כל התבלינים האקזוטיים והמגניבים שהיו לו בארון, הוא שכח להוסיף לסיר אוכל.

    כן, הטור הזה כתוב בצורה נשכנית, וכל פסקה בפני עצמה היא משעשעת ובוטה ומה לא. אבל כשקוראים את הטור כולו סובלים מכזו מנת יתר של נשכניות ושעשוע ובוטות, עד שהוא נקרא כמשהו מאד מלאכותי. אני לא קוראת בטקסט הזה בחורה מגניבה ובוטה ולא מתנצלת. אני קוראת בו מישהי שחשוב לה עד כאב שאני אקרא אותה כבחורה מגניבה ובוטה ולא מתנצלת. בסדר, שכנעת אותי שאת מלאה בתבלינים אקזוטיים, אבל מה מעבר לזה? מה קיבלתי מעדידי חוץ מקליפה של מגניבות? לא השארת אותי עם שום דבר "to chew on".

    הפסקה האחרונה, אגב, נהדרת.

    • כבר הסברתי את דעתי, שעדידי צודקת, ועוד איך! הכובד של דבריה מפריע רק משום סיבה אחת! היא צודקת! ואנשים אינם אוהבים-לכזו "התפרצות" של אמת-מציאות!
      אנשים מעדיפים דברים מוחלטים ולא הבנות, וכמאמרו של אפלטון! אנשים רוצים לישון בלילה, אחר שהניחו את כל חלקי הפזל במקומם, לפי דעתפ-שהמקום לא מתאים בכלל? זה לא מעניין! כי אם לא, השינה שלהם תופרע!
      כבר כתבתי כאן מזמן-, השינוי אם יבוא, הוא רק שינוי מהותי, ולא פלסטי!-עיינו שוב במה שכתבתי, ואח"כ בדברי רדידי, אולי משהו או אצל מישהו יתבררו ויתלבנו דברים?

    • הילה,

      הזכרת לי משהו, עם הסיפור שלך על המורה לנגינה. לי היה מורה, אחרי שמורה אחרת הדיחה אותי, (קופי& פייסט בשביל הסיפור המלא http://beytzim.wordpress.com/2011/10/15/piano/ ) המורה שלקח אותי תחת חסותו היה נגן ג'אז מופלא וראוותן. הייתי מתיישב אצלו, על הפסנתר בקומה ה 13 של בניין יוקרתי בהרצליה ולוחץ איזה אקורד. מייד הוא היה מתקן אותי. בניסיון הלא מוצלח השני שלי הוא דחק אותי הצידה מהכיסא והרביץ סולמות וירטואוזיים במשך 10 דקות, וכך הדבר חזר על עצמו עד שנגמרו לי השטרות של ה 100 לתת לו, אחת לשבוע.

      ולגבי הפוסט – שני דברים שאפשר לדבר עליהם – סגנון, ותוכן. סגנון – i hear you, לגבי תוכן, אני מרגיש שהדיוקן הזה, פרובוקטיבי ככל שיהיה, עוזר לגברים שקוראים את זה להבין שישנן נשים שלא מחכות למושיע, אלא ל"מוציא לפועל". זה מאוד דומה לגבר שיודע לשרטט בדיוק את האישה שהוא רוצה לעצמו, ובאמת, אולי אין כאן יותר מידי "צידה לדרך" אך אם גבולות הגזרה של מה קיים סביבנו ולמה מצפים מאיתנו הגברים הורחבו, ולא במעט, דיינו.

    • תודה להילה, שלולא תגובתה לא הייתי מגיע לפסקה האחרונה. ניסיתי לקרוא את הפוסט פעמיים, וכל פעם לא הצלחתי להמשיך אחרי הקישור לשיר של קובי פרץ. אם עד אז הרדידות והשטחיות בלטו ברשימת הקניות הזו, בצורת "איך אני רוצה שתתנהג" (אה, אז תגידי שאת רוצה גבר שיתנהג כמו גבר, בגבריות. ועוד אומרים שנשים לא ברורות) בניגוד ל"מי אני רוצה שתהיה", השיר הוא הדובדבן שבקצפת; מילים חסרות כל ייחוד או איכות בז'אנר שמעלה על נס את השטחי והארצי, כמו נקודת המבט הכללית שעולה מהרשומה.

      ובתגובה להילה, מסכים בנוגע לפסקה האחרונה. זו אחלה פסקה, רק חבל שעולה פה שהכותבת לא כל כך מעוניינת באדם שלם, גם אם היא בעצמה שלמה (או לפחות, כך היא ניסתה לשכנע אותנו לאורך כל הרשומה).

  • לפי דעתי הפוסט של עדידי הוא ישר ולעניין-היא, לפי דעתי כמובן-מנקודת מבטה, צודקת בהחלט! אם הגברים מסתובבים כמו תרנגולים מיוחמים, וקוראים בכתבות ובספרים פופולריים "איך להצליח עם נשים" עדידי צודקת בהחלט! האשה לא בנויה עם כפתורים או אייקונים, הדבר היחיד שיכול ל"דבר אליה" הוא ספונטניות, אי פחד מכשלון, וכושר ויכוח, וגם "אושר ויכוח". כמו שנדמה לי שהיא כתבה: "אם גבר בא ושואל אותה בצורה שהיא כבר שמעה הרבה פעמים שאלה או פתיחה מסויימת, והוא משום מה חושב "שגילה לה את אמריקה, ודאי שאין לה מה לחפש אצלו. וזה מה שאני כתבתי, בצורה ובסגנון לגמרי אחר! מעניין, אף אחד לא הגיב! לדעתי זה מראה על רדידות! הציבור אוהב רק מזון לעוס, וגם מעוכל, חידוש? מאן דכר שמיה?
    וע"כ נראה, שאתה שמואלי אולי עוד תצא עם "קריירה" מהבלוג שלך, אולי תצא בסופו של דבר "כמומחה", ואולי תכתוב ספר, ומי וידע, אולי תעשה את כולם. דבר אחד אני בטוח שלא תעשה, או יותר נכון: לא תצליח בדרך זו, לשנות אף במקצת את המצב, חבל!
    בקיצור, הפוןסט של עדידי, בנתיים היה הפוסט המעורר ביותר, והמגלה את האמת, אם לא את כולה! ומה עונים לה? "את תשארי ללא גבר"! אתם ממש מצחיקים, ודאי אותי, ואולי אותה!
    אני במקומה אף לא הייתי טורח לענות.
    ובכן אאחל לכם הצלחה
    כל טוב מעיר האורות.
    יהודה

    • אני חושב שעדידי הגישה את התכנים שלה בצורה שקרובה יותר לאיך שאנשים חווים את המציאות שלהם ואני שמח שסוף סוף יש מישהו, כמוני, שחושב שלפוסט הזה יש ערך, ולא רק בגלל כל האנשים שהוא עצבן.

      לגבי המצב שיש לשנות… מי ייתן וכל שתיארת לעיל אכן יקרה, והרי שאם כך, כבר השתנה העולם במשהו.

  • הצחקת אותי מאד בסיפור על המורה שלך, הוא במקרה מאד רלוונטי לשיחה שאני צריכה לנהל עם אחד המורים שלי לריקוד. מורים צריכים לתת לתלמידים שלהם מקום להתנסות ולטעות.

    לגבי התוכן – אני מסכימה איתך.
    התגובה המקורית שלי הכילה פסקה נוספת, שלא שלחתי בסוף, שבה אמרתי שאני מקבלת את הרושם שיש לעדידי הרבה מה להגיד, אבל היא לא היתה מוכנה לשים את הרעיונות שלה כאן בחוץ "עד הסוף", אז יצא שהיא לא אמרה הרבה. למשל, למה חשוב לה לראות לאן הגבר לוקח אותה? מה זה מלמד אותה עליו? למה נפלא לשנוא את הגבר קצת? מה זה גבר? מה עושה מישהו ללא-גבר? אני יכולה להמשיך, אבל הבנת.

    כל משפט בטקסט הזה הוא התחלה של רעיון שהיא עברה לידו ואז החליטה לא לפתח. קצת כמו מישהו שמניח גיטרה ומגבר באמצע הסלון שלו ומספר לאנשים שהוא מנגן מדהים, אבל רק לעצמו כי זה מאד אינטימי עבורו, ובעצם הוא מפחד שברגע שהוא ייגע במיתרים אנשים יבינו שהוא בכלל לא יודע לנגן (;

    בגלל זה הפסקה האחרונה טובה – כי בה היא סוף סוף אומרת משהו עם משקל, ואומרת אותו כמו שצריך.

  • תגובה.

    יום שבת ישבתי עם הבחור שלי בבית קפה מתחת לבית כשקיבלתי את האסמס "אנחנו באוויר". התפשט על פרצופי חיוך ענק כזה שאי אפשר שלא יגרור הסבר. סיפרתי לבחורצ'יק שאני מתארחת היום בבלוג של חבר. הוא לא הבין. "מה זאת אומרת מתארחת? לא קבענו שאנחנו מבלים יחד היום?"

    כשהובהר לו הנושא הוא שאל: "אז זה מסוכן או שאני יכול לקרוא?" יאללה בכיף.
    וכך, אנחנו יושבים על המיטה מול הלפטופ וקוראים. מדי פעם הוא עצר לקחת נשימה, מדי פעם עיקם את האף, מסמן לעצמו "וי" בראש מה עשה או לא עשה עד עכשיו, כנראה אוכל סרטים על הפירוט המדויק מדי של הדברים שכתובים שם. ואז הוא סיים. הסתכל עליי, אני יושבת דרוכה כמו חתולה קטנה שמחכה לשמוע אם תקבל שמנת או חלילה, זנב חתוך.

    "וואו, את כותבת יפה. בועט, חריף. אבל לא מעניין אותי הרשימה הזאת. אני אמשיך לקרוא לך סקסית כי את סקסית, ואני אכיר אותך בדרך שלי, כי אני לא מכיר אותך ככה, ודרך העיניים שלי אני רואה משהו אחר לגמרי, וכך זה ישאר."
    וזה היה הדבר הכי מדויק שיכולתי לקבל. והוא לא סמרטוט, הוא דווקא אחלה. ואני שמחה שעיצבנתי, כי זה עורר שיח מעניין, ולשם כך אנחנו פה. זה בסך הכל פוסט די אישי שנשלח בין חברים, עם המון עצבים, וטל פה חשב שזה יהיה חכם ומשעשע.

    שם הפוסט במקור הוא כפי שניחשתם "עדידי הוראות הפעלה". איך לכבוש אותה, או סוג של רשימת טיפים איך לאכול אותי, זה נכתב לפני כבר כמה שנים, בעשר דקות בעקבות בחור אחד שנורא עיצבן אותי, וזה יצא מצחיק. אז נכון, זה לא מגובה בפילוסופים, אין פה שום אמירה חדשה או הצעות לעולם טוב יותר, זה טקסט אגואיסטי בטירוף ויש עוד המון עדידי לחלק לעולם, מאשר מה שכתוב שם. ולגבי? אוהו! הרשימה הזאת היא רק ראשי פרקים! אני רוצה עוד כל כך הרבה דברים… אבל אני אשיג אותם, בעצמי. עם זאת, אם למדתי משהו מאלף הבחורים שיצאתי איתם בערך, זה שאני לא יכולה לשנות אף אחד, ולכן גם עדיף לא לנסות.
    ולפעמים מגיע אחד, שמוכיח לי שהציניות שלי עוד לא הרגה בי כל חלקה טובה, ומצליח למצוא לעצמו מקום בכל הגוש נוכחות הזה שמלווה אותי לכל מקום, וגם לעשות לי נעים. וזה עשה לנו משהו הפוסט הזה ככה בחוץ, אולי מוקדם ממה שרציתי. כולה יוצאים חודש. אז תודה לך טל, ולשאר המגיבים, העליתם אותנו שלב ביחסים :)

    בשביל תגובה אישית לכל הבל שיוצא לכם מהמקלדת יש לכם את שמואלי. (עדיף בלי חולצה.)

    ** ותמצאו לי מניאק אחד שימצא מכנה משותף אחד לכל הבחורות, הרי כולנו (הבנות) נשמח להתנגח באחותנו האחרת בכל הזדמנות— או שהיא זונה, או שהיא מיושנת, או שהיא קרייריסטית ומה עם הילדים המוזנחים, או שוויתרה על החלומות שלה לטובת חיתולים, זה מאוד קשה להיות אישה! אבל למזלנו, אנחנו קודחות על זה כל הזמן.
    ובשביל הגברים יש את "ביצים". תיהנו לכם, מוזמנים לכתוב לי.

    עדידי

    • היי, אמנם באיחור גדול, אבל רק עכשיו נחשפתי לפוסט. אני לא מחזקת את ידייך כי אנחנו לא עושות שטויות כאלה, אבל כן ממש חשוב לי להגיד שנהניתי מאוד לקרוא ומצאתי את עצמי בחלקים נרחבים. מדהים לראות איך עדיין לאנשים מסויימים, קשה לקבל את עובדת היותנו נשים עם רצון, נוכחות, דעות וגם אגו. איכשהו משום מה, אמורה בעקבות כך להיות סתירה מוזרה בין מי שאנחנו, לבין זה שאנחנו רוצות זוגיות ומישהו לאהוב ושיאהב אותנו – בתנאים שלנו, כי מן הסתם הוא לא יהיה שם אם מה שיתאים לנו לא יתאים גם לו. אומרים לי המון "לא הכרתי אף אחת כמוך", עד רמה שזה אפילו קצת מציק…. כיף לגלות עוד מישהי דומה :)

  • לדעתי, התחלתם עוד פעם להסתבך: מה אמרה עדידי, מה התכונה, למה אמרה כך, מה יש אין אפשרות להתפרק קצת בכתיבה? כל אחד יבין מה שיבין. הכתיבה היא הרצון להתחבר לשני, לתת לו מידע-קרש קפיצה, הרגשה, מצב רוח, טוב או רע, בקיצור להתחבר לשני דרך העט–ברגע שכצבתי ופרסמתי כל אחד מבין לפי אישיותו, והכל כלול במה שכתבתיץ כמובן! בתנאי שהקורא לא חולה בנפשו!
    עם כל האמור, בודאי שאין צורך לעורר סקנדל על קוצו של יוד, אדם יכןל לכתוב כהרגשתו באותו רגע ממש-הוא עושה טרנספר של הרגע שהוא כותב באותו מרחב, לאדם במרחב אחר, בזמן אחר-! יכול אף להיות שכשהנמען קיבל את המאמר, מכתב וכו', הכותב כבר מרגיש וחושב אחרת! תאמינו לי שאתם יותר מקפידים על כל קוץ של אות, יותר מהחרדים בלומדם תלמוד? ותמיד צחקתם עליהם?!
    יהודה

  • לא הבנתי מה הקשר בין הכותרת לרשומה עצמה. זו רשומה אישית בפני עצמי, למה לשים אותה תחת הכותרת של "הוראות הפעלה לנשים", של איך להתייחס לאישה?
    קודם כל, ברור שיש בחורות ונשים ששונות ממנה כרחוק מזרח ממערב. ושנית, לא היית קצת נפגע אם היו כותבים לך משהו בשם "גבר, הוראות הפעלה"? אני הייתי נעלבת.
    אני לא אומרת שהרשומה לא טובה או לא יכולה להיות מעניינת באופן כללי. רק, למה לא "עדידי, הוראות הפעלה?"

    • אהלן,

      הקשר הוא ברור – אלו הן הוראות ההפעלה לאישה. אישה אחת. לא נשים. במקור הרשומה נקראה "עדידי: הוראות הפעלה" ובחרתי לשנות את זה מכיוון שהתייחסתי אליה כאל מייצגת של סגנון חדש-ישן של נשים, זה בשום אופן לא מתייחס לכל הנשים כולן.

      אני לא חושב שהייתי נעלב אם הייתי קורא משהו כמו "גברים: הוראות הפעלה", בעיקר מכיוון שאני מבין שמישהו לקח על עצמו נטל-הוכחה גדול במיוחד וסביר שלא יוכל לעמוד בו. אם הרשומה הייתה מתייחסת לגבר אחד ספציפי אולי הייתי לומד משהו חדש על עצמי דרכו.

  • תגובה לפוסט של נעמה:
    שוב אותה התעסקות בנקודות שוליות.-טוב-נניח שהכותרת לא מתאימה או לא מוצלחת או שאיננה משקפת, בסדר, אז מה?
    מה שכתבת נותן, אולי בטעות כמובן הרגשה של קטנוניות, של מיסכנות…

    • נונסנס, אפשר להבין מאיפה השגת כזה שריון וסוס לבן מגניב, שהפכת להיות אביר למען אותה עדידי? אתה רק תוקף טיעונים של מגיבים, ולרוב באופן די גרוע. תמשיך לעשות את זה, כי זה האינטרנט וכל זה ומותר לעשות מה שרוצים במסגרת חופש הביטוי, אבל רק תדע שאתה ממש אבל ממש מביך את עצמך.

      בנוגע לתוכן דבריך האחרונים- מה שאתה קורא לו שולי, זה בדיוק מה שעיצבן אותי ואת רוב האנשים שקראו את הפוסט, אם לבחון את התגובות אליו במדיות השונות.
      התיישבתי לקרוא פוסט שחשבתי לתומי (או לא כל כך לתומי, כי כך השתמע מהכותרת) שידבר על נשים וגברים באופן כללי. על מה שמניע אותם אל עבר מטרותיהם ובעיקר אחד לעבר השנייה. במקום זאת, התרגזתי לגלות שמדובר ברשימה ספציפית מאוד, מתנשאת מאוד, מרגיזה-בכוונה מאוד שבינה ובין יחסים בין המינים באופן כללי קשר קלוש ביותר.

      כן, אין לי שום בעיה להגיד לך שהגישה הכוללת שעולה מפוסט זה מרתיחה אותי. עולה מכאן ריח מבאיש של אגוצנטריות, של ביטול האחר, של "אני ואפסי עוד". אנחנו כבר לא מדברים על נשים וגברים- פה מדובר על להיות בן (או בת) אדם.

      נ.ב.
      מה שאתה כתבת נותן (בטעות, ברור שבטעות) הרגשה של טרחנות שלא לצורך. אולי בפעם הבאה תתייחס לטיעונים של המגיבים בדיון, ולא למגיבים עצמם.

  • לקח לי לילה להרגע ולספוג את התגובות שכולכם כתבתם לעדידי. מוזר לראות כל כך הרבה תגובות למשהו שנכתב ביננו לפני כמה שנים. אז החלטתי כתגובה לחלוק איתכם משהו לגבי עדידי.(עדידי, אני יודעת שנתחשבן על זה בבית). קודם כל, ולמען הסר ספק- עדידי שלי, היא הבחורה הכוסית ההיא שתראו עוברת ברחוב, ואם תצליחו לגרד את האומץ להתחיל איתה, תגלו שהיא הרבה יותר ממה שרובכם תצליחו לחלום.הרבה (מידי) בחורים לא ידעו איך לעכל את זה. שהבחורה מצחיקה, חדה, עמוקה, יודעת לעבוד כמו מטורפת בשביל לממן כל שגעון שבא לה, ולא צריכה אף אחד להשען עליו. רק רוצה חיבוק אוהב מפעם לפעם. אמיתי כזה. ותאמינו לי, אני מכירה בנות- למדתי עבודה סוציאלית עם כיתה של 120 בנות, ועדיין- אין עוד בחורה כמו עדידי שלי. עברנו לא מעט דברים ביחד (נכון, הרבה מהם מתחילים בכמה בירות וצ'ייסרים ונגמרים בהזיות מוחלטות, שמעולם לא דמיינתי שיקרו…) עדידי היא הבחורה שהייתם רוצים לעבור איתה את הכל. שתהיה שם ברגעים הטובים והרעים. כי אין אמיתית ממנה, ואין חדה וכנה ממנה. ואין, אין אף אחד בעולם שאוהב אותי אפילו כשהוא שונא אותי כמו עדידי שלי. אז אני מאחלת לכל אחד מכם שאיחל לה חיים קשים, עלובים עם סמרטוטים- שיבוא היום ותמצאו בחורה שתהיה אפילו חצי ממנה, ותצליחו לעכל אותה, להבין ולהעריך מה יש לכם בידיים.
    ולעדידי- גאה בך, שלקחת משהו שהיה כל כך אישי והעמדת אותו למבחן מול אנשים זרים (ולפעמים קרים). שולחת לך הרבה אהבה.

    • כשאת מפרסמת משהו כדי שהרבה אנשים זרים יקראו אותו, לא באמת מעניין אותם איזה אדם מדהים החברים שלך חושבים שאת, מעניין אותם מה כתבת. חלק מהעניין זה קבלת ביקורת כשאנשים לא חושבים שהטקסט שלך משהו.

      נראה לי שיש מקום להפריד את הביקורת על העבודה מהביקורת על האדם – גם בצד המבקר, גם בצד שמקבל את הביקורת, וגם בצד של החברים, שנורא אוהבים את הכותבת.

    • אני לא כל כך מבין את מי (או מה) את מנסה לשכנע פה? אוקיי, אז עדידי היא הבחורה המושלמת שאין בלתה, בחורה שכל הגברים רוצים וכל הנשים רוצות להיות כמוה.

      סו פריקינג וואט? מלבד מספר תגובות עצבניות משהו (שאני מבין מהיכן הן באות), רוב המגיבים פה הגיבו לגופו של הטקסט- שלפי דעתי האישית מסריח מיותר מדי אגוצנטריות וחשיבות עצמית.
      מעיין, הכותבת פה היא משנית, אין מה לעשות. היא יכולה לזכות בארבעה פרסי נובל ומדליית זהב אולימפית, ובכל מקרה הטקסט שלה יצית לי כמה פיוזים (והוא הצית!).

      אם תרצי להתייחס לכותבת עצמה ולא לגוף הטקסט אז אגיד לך שאני, אישית ובעיני בלבד, לא רואה אותה כפי שאת רואה. לא הייתי רוצה "לגרד את האומץ להתחיל איתה" (זה בסדר, אין לי אומץ להתחיל עם אף אחת) או "לעבור איתה את הכל". ואת יודעת משהו? זה בסדר גמור. יש מספיק בחורים שירצו לעשות זאת איתה ומספיק (או לפחות, כך אני מקווה) בחורות שירצו אותי.

      חבל שאת (ובמידה מסוימת, גם הפוסט) מציגה את זה כאילו אין ברירה אחרת אלא לאהוב את עדידי עד חורמה. אני חושב שעדיף להשאיר את התפקיד הזה לך :)

  • אין לי ספק שמה שכותבת מעייני הוא נכון בהחלט–במה עלובים אתם נראים בחורים-לעומתה. מעניין אני הכי זקן כאן, ובהרבה (62), ולא נפלתי בפח השטחיות כמותכם! אנא טל, עשה משהו שהחברים שלך ימצאו משהו הגיוני בחייהם!

  • [...] אישה, הוראות הפעלה (פוסט אורחת, ביצים, הבלוג של טל שמואלי) [...]

  • מי מדבר על "הבחורה המושלמת"? אין דבר כזה!
    ובנוגע לטענות נגדי, בערב, בשקט, אדפיס את טענותכם, ואשתדל להתייחס אל הכתוב. אם אתם צודקים, לא אהסס לאמר, אין לי אגו נפוח–עדיין–אמנם אני כבר זקן, אבל למדתי שאין להרויח כלום מאגו עצמי נפוח.
    מקווה שאענה על טענותכם, בודאי שלא באתי להוכיח משהו על עידית, א. אינני חושב שהיא צריכה להגנה של אנשים כמוני (הבדל גילים-ואני לא מהחברה), וב. שאינני מכיר אותה כלל.
    להתראות–בודאי לא באתי לקלקל את הנאתכם מן הבלוג-,חלילה לי!

  • אני דווקא אהבתי את הפסקה הראשונה.
    חבל שהנושא לא פותח….

  • תרשה לי לאמץ את זה?

    "ושיילך להזדיין כל הפמיניזם הזה, שהוא בסך הכל המצאה של גברים ברבריים שרצו לקבל גם את האישה הקלאסית, המבשלת המחנכת והמכבסת, וגם עוד שבעת אלפים שקל לחודש וכוס מגולח קומפלט. זה הכל"

    זה ענק!
    נגע בנימי נפשי.

  • כתבתי שאנסה להתייחס לכותבים, ובכן: א.האמת היא שאינני יודע כלל מה מטרת הבלוג-וגם לא אכפת לי-במקרה ראיתי פוסט יום אחד והחלטתי להגיב על הכתוב, בלי להכנס לפילוסופיה של הבלוגר, זה כ"כ חשוב?
    המשכתי לעיין בכתוב, וגם לכתוב מדי פעם, כמובן הותקפתי על ימין ועל שמאל, אבל אני לא אדם שנבהל כ"כ מהר-! לדעתי אני יושב יציב במקומי, לא תזיזו אותי כ"כ מהר, אז המשכתי לכתוב מדי פעם, ברוב המקרים אף אחד לא התייחס, אבל גם זה לא אכפת לי, אני תמיד כותב לעצמי-כמובן הפירסום הוא לאחרים, אבל מנסיוני אני יודע שתמיד בקבוצת אנשים הרוב יהיה נגדי-, מה שמשמח וממריץ אותי-, שלבסוף אני נשאר עם קבוצה קטנה או אפי' עם אדם אחד, שאיתו-תה אני מסתדר, וזהו! קיבלתי את הטוב ביותר, כמובן לטעמי!
    עם הזמן, ראיתי כ"כ רדידות שהשתעממתי, ועכשיו משום שאני קצת בחופש, חזרתי וקראתי, ואז ראתי מה שכתבה עדידי, וזה תפס אותי! "הנה היא אומרת מה שאתה תמיד אומר וחושב"! אז כתבתי להודות לה זה הכל!
    החליטו שאני מנסה להיות האביר עם הסוס הלבן, נו! הגזמתם!
    אנונימי כותב: "זה היה בזבוז זמן משוע"! באמת? הצחקת אותי! ומה, עם "חבל על הזמן"?—ועוד כותב: "חשבתי שביצים זה…ראלי, לוגי, בעיות הגברים.., דכאון הגברים…והו מתקיף את דבריה, הוא טוען שאין לה מה להגיד וכו'! באמת ! דברך מדברים בעד עצמם, כמו דבריה, לא פחות! ממך אני לומד מה המצב שלך, וממנה אני לומד מה המצב אצלה! שלך יותר טוב משלה? לא נראה לי!—"אוסף שטויות"—? את זה אתה כותב לאחר שכתבת את אוסף השטויות הפרטי שלך! נו, לשיטתך אם לך מותר, למה אתה כועס עליה? אינני מבין!
    טל כותב: "החשיבה העצמית של נשים מסויימות"…איזה מסויימות? מי זו המסויימת-מסומנת? ומה עם החשיבות העצמית שהגברים נוהגים בה היתר וגסות הרוח? וזה לא הגרוע מכל, הטפשות, זה הנורא מכל-כמובן שאיני מתייחס לשום כותב מסויים…או מסומן.
    שילגי כותב, בלעג: "עדידי פתרה לנו את הבעיה"…על מה אתה מדבר, ידידי, היא התכונה לפתור לך איזו שהיא בעיה? את הבעיות שלך תפתור בעצמך-אם "במקרה" לא תוכל, והיינו ידידים הייתי מציע לך להתייעץ עם עדידי, כן! בסך הכל היא דברה מתוכה החוצה, מה, רבונו של עולם רע בזה? אפי' אם אינכם מסכימים, זו הרגשתה! כ"כ וק"ו שלדעתי היא צדקה מדי ועל זה יצא הקצף!
    טל ממשיך: "תשובות פשוטות ופשטניות"—ומה אתה רוצה? תשובות מסובכות? הסיבוך תמיד ללא יוצא מהכלל הוא אויב האמת! "והאלוהים ברא את האדם ישר והמה חיפשו חשבונות רבים"! כן, פסוק בתורה!
    טל כותב שוב, קרא מה שכתבתי (לפחות הוא קורא) איננו מסכים עם הכללה מסויימת, מסכים בדרך כלל, נו, מצויין!
    RAN
    מזהיר! מזהיר מסכנות! אומר לך, סכנות הם חלק איטגרלי ויסודי בחיים, גם זה פסוק באיוב: "בנפשנו נביא לחמנו"!
    טל מדבר על "הוראות יצרן"-ובכן על זה כתבה עדידי, ומניסיוני (אל תשכחו שאני בן 62), שום אשה שמכבדת את עצמה-ו-או אישה שמכובדת בכבוד אמיתי, לעולם לא תסכמנה ש"יטפלו בהם לפי הוראות יצרן"! לא הוראות יצרן ולא הוראות פאסדו-יצרן! -, ולהבנתי זה בדיוק מה שהיא טוענת! תגידו! הנה יצא קצפכם על זה שהיא כביכול הדריכה אתכם איך לטפל בחברות שלכם! לדעתי בודאי שלא לזה התכונה! היא דיברה על עצמה, נקודה! והנה ראו את עצמכם, האם ההיתם רוצים להיות מטופלים לפי הוראות יצרן!?—ממשיך לכתוב: "מזל שרוב הבחורות אינן כמוה"! לדעתי זה באמת חבל, כמובן שלא יהיו העתק, אבל דבר אחד ודאי שיש להן מה ללמוד! וזה הוא גופא! לא להסכים להיות העתק של אף אחד-ת. זו אחת ממחלות דורנו! כל אישה ואיש צריכים לצאת מקוריים, ולא לחפש כדי להיות מקוריים! הבדל הוא עצום ומהותי!
    לימור מתייחסת לנקודה שעדידי רק כתבה על עצמה! מוטב! מה שהיה חסר שהיא היתה מדברת בעד כולכן, הייתם תולים אותה: "מה זה? מניין לקחת את המינוי"?
    טל קורא לזה "אובססיבי"-מסכים! אבל בעולם שכולם "פתוחים וזורמים" האובסיביות היא משב רוח מרענן! ה"אוניברסליות", היא ברוב מחפה על סגירות מוחלטת-או כמעט- והתוצאה: חושך מצרים!
    HILANOGA משוה עם השיער לפסנתר-סיפור יפה-אבל מה לסיפור ולנושאנו?—המוזיקה נכתבת למען הכל, והמוזיקה חייבת להיות רצף הרגשות וחשבונות של המלחין ולא אוסף "מובאות"! פוסט לעומת זאת נכתב למען מטרה הפוכה בתכלית! לא היה בכונתה להלחין קונצרט, שלישיה או סימפוניה, היא כתבה "סולו!
    בועז: אינני יודע אם עדידי התכונה כלל- כשדברה על אדם וחצי אדם- על מה ששמת בכתיבתה, אולי כן, אבל אינני חושב! אני הייתי נותן לה ל"הנות" מן הספק…או אם תרצה להסביר-חוששני שלא תסכים? כי אני לא הייתי עונה תחת התקפת קסאמים! יותר-תסלחו לי-אתם לא!
    טל, אופטימי, כרגיל. ובכן אני לא כל כך, אם בכלל.
    HILANOGA כותבת ודורשת שעדידי תגמור ותפרט את רעינותיה! הגזמת! מה שכתבה לא מספיק להבהיר את הנקודה, לפחות את שלה? מה את רוצה? ספר שלם?
    ADI שמחה עם זה, נו, סוף סוף!
    נעמה מתלוננת על צורת הכתיבה, וגם על הכותרת…נו, אפשר להתוכח על זה, זה לא כ"כ קריטי!
    וטל טורח לענות אע"פ שאין על מה לענות…
    בועז! סוף סוף הוא מתקיף אותי, נו ב"ה, מישהו שם לב אלי, חשבתי שכבר נשכחתי מלב! אני מנסה להיות האביר של עדידי על הסוס הלבן-אולי על חמור?-אומר לך, החלטתי שאתה בעל חוש הומור, אלא, אלא שאתה החלטת שאני מביך את עצמי לדעת, נו, מה אומר ומה אדבר, חשבתי שאני אביר, ועכשין אני סתם אדם נבוך!
    "הרתיחה אותי"-"מרגיזה"-הרגיזה"-"אגוצנריות של ביטול האחר", מה זה אומר? מה המשפט הזה? טוב אינני מבין כי אני נבוך, כן הבכתי את עצמי! ואתה רוצה שאתייחס לכתוב??? לפי דעתי לא כתבתם שום דבר בעל משמעות, בעל ערך, בכתיבתכם אתם מראים כמה אתם נבוכים, טועים בישימון דרך! ולכן אני הנבוך אינני מוצא על מה יש לי להתייחס, אין פה שום טיעון ממשי! כמובן זו דעתו של נבוך!
    MAAYANZI מספרת…נו אין לי מה להגיד. הדברים מדברים בעד עדידי או בעדה.
    HILONGA –אינני מבין על מה יצא קיצפך!?
    ובועז
    אתה כנראה דאגן, בגלל חברות? אתה דואג מדי, אולי אינני מבין כי אני נבוך.
    מה שכתבתי—לא בפוסט זה-היה בסגנון אחר, בחיפוש אחר משהו אחר, אף אחד לא עזר לי, אז אסיים בברכה
    הנבוך

    • @nononesense
      אני לא חושב שאתה יורד לסוף דעתם של המגיבים. אני מתקשה לראות את התגובות שלך כמענה רציני למה שאנשים מביעים בו לאחר שקראו את שכתבה. במקום זה, לנגד עיניי עולה דמות של אמא אווזה מגוננת מאוד.
      זה חמוד, אבל לא לעניין בסוג הדו שיח שאנחנו מעוניינים לנהל פה.

      רשמת:
      "בסך הכל היא דברה מתוכה החוצה, מה, רבונו של עולם רע בזה? "

      ותגובתי, אשר תועתק מההודעה הראשונה שלי:
      "ביניהם הועלו נקודות שלא שומעים עליהן מספיק: דיכאון גברי, פמיניזם, מהות הגבר המודרני, פגישות ראשונות ממבט הגבר.
      נושאים טובים. בין השאר, המאפיין שלהם הוא שהם מעסיקים בני תמותה שמשותף להם הם קיומם של הביצים הנלוות.

      אז תסביר לי בבקשה, מה זה קשור?"

      לזה, יקירי, לא ענית.

      @בעז
      חזק ואמץ. אם כי לא כלכך בוטה.

      @maayanzi
      כתבת יפה, כתבת מרגש. עיניי חלחלו קמעא.
      הו! גם אני רוצה חיבוק! גם אני רוצה
      /copypasta…

      אבל פספסת נקודה קטנה. ממש טיני טייני. כמעט שולית.
      אני כמעט מרגיש מגוחך להעלות אותה:
      לבלוג קוראים "ביצים: חוויה גברית לסוגיה" ועד כה הוא אכן עסק בחוויות גבריות. (ניסיתי להסביר זאת בתגובתי הראשונה).
      למקום הזה אני מגיע בשביל לקרוא על דברים שמעניינים אותי. שמטרידים אותי! שאני מנסה להבין אותם או לכל הפחות לקבל הסבר מעט יותר מורכב מ"ככה זה" או "מה אתה, נקבה?"

      במקום זה קיבלתי את זה…
      מעט מיותר.

      @שמואלי
      יקירי,
      אנשים הם יצורים מורכבים להפליא – הם מוזרים, קסומים ואינם עולים בקנה אחד עם כוחות הטבע העולמיים. אתה מאמין שניתחת תופעה או אופי לפרטיו והופ! רגע אחרי אין במסקנותיך יותר כדי להסביר את המתרחש.
      וכדי לתת את משקל לדברי; פעם שאלו אותי איזה בחורה אני מחפש, מה אני מחפש באישה.
      בתשובתי הראשונה היו אי-אילו נתונים כאלו ואחרים. כשהתבגרתי הבנתי שזה לא באמת משנה. בני-אדם באים והולכים והקשר שנוצר איתם בדר"כ לא יתבסס על תכונות מסוימות שיש לצדדים. וכדי להוסיף בלבול, ייתכן מאוד שאתה או היא תשתנו עם הזמן.
      היום אני עונה לשאלה בתשובה פשוטה יותר: "מישהי שאני ארצה לבלות איתה".

      בין השאר – זוהי אחת הסיבות היותר גדולות הנוגע לכלום שיש בכתיבה של הבחורה. אני בטוח שהיא מדהימה, אני בטוח שהיא מיוחדת.
      אבל זה פשוט לא משנה לי.

      אני כן הייתי רוצה לשמוע את ההמשך של החקר שלך בנוגע לנושאים כמו:
      "אינפלציה של חשיבות עצמית"
      "איך גבר מגדיר את עצמו כגבר"
      "מה עושים כשאתה לא עומד במידות שלך"
      ועוד'

      בבקשה?

  • לשילגי
    את לא חושבת שאני יורד ל"סוף דעתם וכו'"-נו, בודאי! אולי את צודקת, איני חושב שכ"כ קל לרדת לסוף דעתו של אדם באשר הוא אדם, אבל מה הקשר? האם כל הכותבים ירדו "לסוף דעתם" של המשתתפים האחרים, להם ענו ואותם גם התקיפו?? מאוד נחמד שאת משווה אותי ל"אימא אוזה מגוננת מאוד"-האמת שזו שיטה טובה לבטל "מטרד" ללא כל צורך לטרוח במיחד, כי בסך הכל, מה את כותבת? שלא התייחסתי לבעיות "הטובות", אלו שמענינות את משתתפי הבלוג, בעיות "טובות" כמו פמיניזם, דכאון גברי, מהות הגבר המודרני, פגישה ראשונה מנקודת מבטו של הגבר. נכון, אני לא התייחסתי לכל הנושאים ה"טובים" הללו, והנך יודעת מדוע, או לפחות סיבה חלקית וטובה מספיק? כי הפוסט הזה התחיל ברשימה של עדידי! ולא דובר על שום בעיה "טובה"! אולי הנושא שעליו היא כתבה איננו לטעמכם, וא"כ מה יצאתם בהתקפה? תתעלמו, ונגמר הסיפור! אלא כנראה שמשהו הפריע לך ולכם! לעולם לא כועסים על דבר אם אין בו אמת! זילזול היא תגובה נורמלית, אבל כעס מדוע? אם הנושאים-הנושא, שהיא העלתה אינו "טוב", התעלמו! אני בסך הכל חשבתי ועדיין חושב, שהיא נכנסה למרכז וללב הבעיה, אתם הרגשתם בזה, ללא הבנה יתרה,-בתת מודע-,כעסתם, כי גם לחשוב סירבתם! ולהודות על כמה אמיתויות? מאן דכר שמיה?
    ולסיכום קטע זה-כשאת כותבת למישהו שאין קשר בדבריו, אנא תתחילי לקרוא מהתחלת הויכוח, כי לו היית עושה כן, היית שמה לב, שעדידי כתבה מה שרצתה, וכולם התקיפו אותה! אני נהייתי אימא אוזה וע"כ ניסיתי לדחות את הביקורת-והמסקנה: אני כתבתי עם קשר, לא היה אחד חוץ משמואלי שהתייחס למה שכתבתי בצורה הוגנת ו"מקושרת", ולכן שילגי, טלי קורה מבין ענייך! תעני לי: מה קשור הפוסט שכתבת עם מה שכתבה עדידי? הדבר היחיד שתוכלי לאמר הוא שהפוסט שלה לא מעניין את קוראי בלוג זה. אבל אם כבר הוכנס, והותקף, לי זה מאוד מתקשר להתייחס אליו ולטיעוניו—לא חשבתי שאני אמור לכבד קריטריונים שכנראה מעולם לא קבעתם. ועוד, ואני חוזר על עצמי, אם הנושא, הוא לא "טוב", אז מדוע התייחסתם! כי האמת שזו טענתך היחידה!!!
    "דיכאון גברי"-אולי מוטב לקרוא לילד בשמו: דכאון אגוצנטרי? עדיין לא שמעתי לאורך כל חיי על המחלה הזו, אני מסכים, שאפשר להמציא שמות של מחלות לפנומנים שאינם לא מחלה ולא דרגולציה! מה קרא? הגברים קינאו בנשים, ברצותם גם כן משהוא דומה לדכאון נשי? מקנאים, רוצים שויון! ואולי עוד נושא "טוב" ששכחת להזכיר, נושא ה"היסטריה הגברית"—נושא משונה למי שיודע את מקור המילה "היסטריה", אבל היום הכל הולך, כמו "חבל על הזמן"!—"הפגישה הראשונה מנקודת מבטו של גבר"? אני גבר הרבה שנים, ואף פעם לא נתקלתי בבעיה? מה אעשה, אינני מבין היכן בעיה זו מתחילה, אלא אם תשנו את שמה, ותקראו לילד או לילדה בשמוה, ואז אולי אבין את ה"בעיתיות" שבפגישה הראשונה. לדעתי כל פגישה היא בעיה כלשונך, אמנם אני אינני מסתכל על זה כבעיה, אלא כעל "שלב", מתקדם או נסוג, בעיה? מדוע?
    פמיניזם, אני סבור שנושא זה צריך לעניין יותר את הנשים. מה? זה נושא "גברי"?
    "מהות הגבר המודרני"-נו, פה באמת הכל התנפח—בבלוג תפתרו ותגלו את "מהותו" של הגבר ה"מודרני"? מעניין, ואפילו מאוד!
    וכל הנושאים הללו ה"מאפיין שלהם"-שהם מעסיקים בני תמותה וכו'-אז אני נכנע! כנראה אני לא בן תמותה! תודה! אבל גם בן אלמות וגם אמא אוזה…?!
    עכשיו אני חושב שהבנתי, וביחוד לאור התגובות שקיבלת, למשל מ-maayanzi –דמעות? מה? עכשיו זה נהפך לבלוג לנשים שזקוקות לחיבוק, ושעיניהם "מחלחלות קמעא"? חשבתי שאת מנסה לדבר על "בעיות הגבר"? ובאמת אני ממשיך לקרוא-והעונה שמה על ליבה, מעניין!
    ושמואלי, כדרכו, עונה בסבלנות ומודיע לנו על מורכבות האנשים שהם יצורי אנוש, ואו! איזו תגלית!-"אינפלציה של חשיבה עצמית"-הייתי משנה את המילה "חשיבה" ל-התייחסות עצמית, כי לו הייתה חשיבה באמת, היתה לנו דפלציה, ולא אינפלציה.-"איך גבר מגדיר את עצמו כגבר"-מה אומר ומה אדבר, אני כנראה לא נורמאלי, מעולם לא חשבתי על עצמי "כגבר"-תמיד חשבתי על עצמי כיהודה. כל השנים המבוזבזות!-ו"מה עושים כשאתה לא עומד במידות שלך"-קודם אעיר, שהמשפט הזה צריך לעבור סגנון!, אבל יש לי עצה, אם אני לא הייתי עומד במטרה שקבעתי לעצמי, הייתי בודק מדוע, יכול ואפשר, שהמטרה גבוה מדי בשבילי, יכול להיות שאני עצל, וגם יכול להיות שהמטרה לא כ"כ טובה! כאן אתם מדברים על גבר שקבע לעצומו מידות?-והוא איננו עומד בהם? לא זכיתי להבין דברכם!

  • אני כותב כמעט על רגל אחת, כי אנני בטוח שימצא חן בעינכם, וע"כ ועל מה המאמץ, אבל החלטתי ליכתוב, והנה "שם הפוסט": "גבר"-¿הוראות הפעלה?
    נעשה רשימה קטנה, ונראה.
    1. הכלל הראשון הוא שאם תלך לאשה עם הוראות הפעלה, אם ילך לך זה יהיה בגלל שהיא לא כ"כ מבינה עדיין, אבל עם הזמן היא תבין גם תבין-אולי לדאבוננו? או אולי לשמחתנו? תחליטו..
    2. האמת, שכבר סיימתי מה שרציתי לכתוב, אבל אולי אתרכז בלא תעשה.
    3. לעולם אל תנסה "טריק" שקראת בעתון או בספר "איך להצליח עם נשים"-לעולם לא!
    4. לעולם לא תעשה מה שעשה חברך, אע"פ ש"הלך לא".
    5. אם אתה במצב המצער שאינך יודע מה לעשות-הצעתי היא, אל תעשה מאומה, בלשוני=חבל על הזמן, ואח"כ ה"דכאון הגברי".
    6. כל מה שתעשה, מתוכך, מהרגשתך העצמית (מהות הגבר המודרני)-עדיף על חיקויי זול וחיצוני! כלל ראשון, האישה בדרך כלל –חוץ כמובן אם יש לך עסק עם גבר מחופש—מרגישה את הדברים היטב, היא איננה זקוקה לתרגיל אינטלקטואלי.-זכור, אתה עם אישה לא עם גבר!
    8. אם תקנה לה מתנה יקרה, ועו אחת ועוד אחת, בשלב מסויים, היא לא תעריך את זה, ובשלב עוד יותר מאוחר, היא גם תזלזל בך!
    9. אם בכל זאת חפצה נפשכה-וישב ביכולתך-לתת לה מתנות כאלו, אני מציע לך שפעם…תעצור בפיתאומיות את המכונית, ותקטוף בשבילה פרח בשדה, אם היא תשאל, על מה ולמה? תגיד שזה סתם, בא לך! יכול להיות שזה יטהר את השרץ-אבל! זכור: אמרתי שאין כללים!
    10. אם מה שאתה מחפש בפגישה הראשונה זה סקס-תשכח! אולי זה יהיה, אבל זה בתנאי שאינך מחפש כלום! מה רע להפגש כדי להכיר? אם היא לא כדאית להכרה, מה אתה מבזבז את הזמן! הורמונים? ישנן מקצועיות ולא כ"כ!
    11. אל תנסה להרשים-היא קולטת אותך בתדר הנכון.
    12. הבעיה מתחילה-וגם נגמרת-אם חסר לך "מהות"! קשה או בלתי אפשרי לעזור לך, קודם תמצט את עצמך, אח"כ נראה. בלשון המהר"ל: "האשה איננה מחפשת חומר, היא בחיפוש אחר הצורה". וע"כ מכיון שכל מה שהוא לא בצורתו האמיתית מתפרק, היא תתפוש שוב די מהר שאתה מתחזה! כמובן שהיום שקשה למצוא לא מתחזים יכול להיות שהיא כבר אלרגית.
    13. במקרה זה, אומדים מה אצלה אלרגי ומה הוא מהותי, אם תמצא שתגובתה, למשל הייתה בגלל אלרגיה מוקנית, תנשום עמוק ותמשיך, אם הכל אמיתי, סופך שתשיג! אבל אם זה כבר ה"מהות" שלה, שמע לעצת ידיד, וברח, ומהר!
    14. אל תנסה להראות את גבריותך, זה נדון לכשלון כואב מאוד או פחות, אבל כשלון-תראה אולי זה גם כדאי, בתנאי שתלמד מזה משהו על עצמך!
    15. אם הלכתם למיטה בפעם הראשונה-, ואתה כבר מרגיש "גבר", דע שהכל כבר נהרס, אם הכל היה טבעי לגמרי, מצויין! גם סקס היא שפת דיבור—בתנ"ך זה מופיע כך: "וידע אדם את חווה אשתו"-כאשר במקומות אחרים התנ"ך משתמש במילים "פחות נחמדות"-ו"ישכב", "שגל"-, "ויבוא אליה" זו כבר שפה מורכבת.
    16. והאמת שלמה לא בפעם הראשונה, וכן בפעם השניה? זה ארביטררי מדי, לדעתי זהו כלל נשי באשמת הגבר שאח"כ רץ לספר לידידיו!
    17. אם אתם בשלבים רציניים, אל נא תלכו למלחמה ע"י "תפישת עמדות קרב"-מוטב להפסיד קרב מאשר להפסיד מלחמה!
    18. אם יש לך הרגשה שהיא איננה מכבדת אותך או את "גבריותך"-קודם תבדוק בעצמך, והיה ולא מצאת כלום-נדיר-תתחיל לבכות, אבל ברגע שהתחלת לבכות על עצמך, לעולם לא תגמור.
    19. כללו של דבר, של דבר שאין בו כלל, הוא: ¡תהיה עצמך! ואם "אין אני לי מי לי"-אם אינך יודע על מה אני מדבר, הנך חושב שבלוג כלשהו יבוא לעזרתך?
    20. אין לך מה לחפש "להבין את האישה"-תאמין לי בשביל להבינה אתה חייב להיות היא, וגם זה לא ברור, כי הרבה פעמים גם היא לא מבינה את עצמה—אבל! זו כח קיסמה! קח או לך!
    21. אם מצאתה את הנקודות ה"רגישות" אצלה, אל תלך לישון, מחר הכל ישתנה ואתה תכנס לתרדמת ה"דכאון הגברי"!

  • [...] לחכות לו: לפני כמה ימים נחשפתי דרך עדידי לבלוג "2 בלילה". לכאורה, עוד בלוג רווקות תל אביבי [...]

  • שלום לכולם (היי מר – ב י צ י ם, אהלן יהודה אולד באדי אולד פאל)

    ראשית, בנוגע לכותרת הפוסט – לא נראה לי שבאמת צריך לעשות סיפור איפה שאין אחד.. בקלות אפשר היה להתייחס לכותרת בצורה אירונית גם במתכונתה הכוללנית (היינו "–אישה–, הוראות הפעלה" בניגוד ל"עדידי, הוראות הפעלה), גם לג'רום קלאפה ג'רום, טיטאן סאטירה בפני עצמו, יש ספר שנקרא "על תפעול ואחזקת האישה" (on the care and management of women and other stories). לא נראה לי שעדידי באמת חטאה ביומרה לגבש כלל אבסולוטי (מה-גם שלא מדובר במדיח כלים או שלט רחוק) בהסתמך על חוויותיה האישיות.

    עדידי, בהחלט ניכר מהטקסט שיש לך ראש חריף ולשון חדה. אני אסתכן לומר – וזאת לאחר שהבנתי מתגובתה של מעיין-זי שאת גם, עפעס, יפה – שחלק כלשהו מהחריפות שלך את סיגלת לך כ"מנגנון הישרדות" מפאת היותך בחורה נאה ואולי מטרה לא רק לתשומת לב רבה אלא גם לניכור (רק כדי להדגים את הנקודה שלי, ילדה יפה יכולה להיות מלכת הכיתה באותה קלות שהיא יכולה להיות מטרה לרכילויות נבזיות ולבידוד חברתי). אז תדעי לך שלהיות גבר שניגש לדבר עם מישהי (כלשהי, קל וחומר יפה) זו גם משימה לא פשוטה, וכשגבר "מתחיל משפט או מחמאה ב'אמרו לך פעם שאת..' כן. אמרו לי. אמרו לי כל מה שאתה יכול לחשוב" זה גם כן מין מנגנון הישרדות כי כשאתה ביישן או שאתה לא רוצה להידחות בגלל מי שאתה או סתם כי שמת את עצמך בסיטואציה שלולא היית לך איזושהי מסכה או פאסונה היא הייתה יכולה להיות סיטואציה מאד פוגעת, אז המשפטים המוכנים-מראש האלו נועדו גם להגן עלינו מפני דחייה אפשרית ולא רק כדי להחמיא לכן.

    לשאר המגיבים, אני מסכים שחלק מהדברים שנאמרו פה מכעיסים אבל אין לי ספק שרשומה מסוג זה יש לה מקום בבלוג שדן בחוויה הגברית לסוגיה. הוא דן בגבר שמתחיל עם אישה, באיזון החמקמק שבין הפרטיות לזוגיות (ע"ע הפסקה על האסמסים), באסרטיביות של גבר (שכבר הועלתה כאן ע"י טל במספר פוסטים) ובכלל, איך אישה רואה את תפקיד הגבר במערכת היחסים שלה, גם אם זו לא האישה לה הייתם רוצים להיות גבר באותה מערכת יחסים.

    אם יש דבר שאפשר לשבח בפוסט (מעבר לשנינות המשעשעת וכמה פסקאות גאוניות) זה חוסר הרצון להתנצל.
    אבל עדידי,
    לדידי,
    חלק מהפרובוקטיביות

    מיותרת.

    :)

    נ.ב.
    סו-לונג איקונה ורודה (!)

  • תודה על התגובה אגוזי! יצאת חמוד

  • i spot daddy issues?

  • [...]  אישה הוראות הפעלה: עדידי כתבה מניפסט קטן שמבקש להסביר לגברים איך להתנהג איתה. עם הקילומטראז' שצברה בדייטים וכתיבה זה יצא חצוף, מתריס ו… שנוי במחלוקת: "אינני זקוקה לאביר, לכבאי לשוטר לשופט או ליועץ השקעות, יועץ לימודים. לא צריכה שיצילו אותי משום דבר. טוב לי עם עצמי. תהיה לצידי. אם אתה מולי, זה מסתיר. אני אדם שלם ולא מחפשת חצי שני. מחפשת עוד שלם שיהיה איתי, שיגניב אותי ושישמח אותי. וסוסים מחרבנים המון. גם הסוסים הלבנים." (קליק לפוסט) [...]

  • למשתמש שמעליי (משתמש אנונימי (לא מזוהה)): איזו תגובה נבזית

יש לך מה להגיד השאר תגובה כאן!